פרק שני – מבנה המשפט וחלקיו
התאמת נושא לנשוא
מה קרה בקטע הזה?
"סירובו של מר ז'ורבין לנהל את מסע ההסברה של הליכוד במערכת הבחירות, התקבלה בהפתעה על ידי הליכוד." (מן העיתונות)
כאשר המשפט מתארך והנשוא רחוק מן הנושא, אנו עלולים לשגות. במשפט לעיל, הכותב שכח, כי הנושא הוא הסירוב (ולא "מערכת הבחירות") וצריך לומר סירובו… התקבל.
על כן, שים לב!
כאשר הנשוא הוא פועל או תואר או שם ( היכול לנטות במין ובמספר), יש להתאים במין ובמספר בין הנשוא לנושא.
התאמה זו היא חובה, והיא מעין סימן היכר, שלפיו אפשר לזהות במשפט את הנושא (כמובן, לאחר שזוהתה המלה המשמשת כנשוא).
מתי אין התאמה כזאת?
- כשהנושא הוא שם קיבוצי ("וכל העם רואים את הקולות"- שמות כ', טו).
- כשהנושא הוא שם מדינה (ישראל שמעה, במובן: מדינת ישראל שמעה. או: ארה"ב החליטה, ולא: ארה"ב החליטו).
הבה נבדוק, אם יש התאמה במשפטים האלה:
- בשידור החדשות נאמר כך: "מובארק הטעים כי הדיפת ישראל לקווי יוני 67 לא יהיה קל".
הנושא בְּמשפט-הלוואי הוא הדיפת ישראל, ולכך צריך לומר: מובארק הטעים כי הדיפת ישראל… לא תהיה קלה.
- בכתבה בעיתון מצאנו משפט זה:
"ערעורה השני של הנאשמת תידון בהרכב של … "
מדובר על הערעור השני, לכך צריך לומר, ערעורה השני… יידון….
- "בתחתית הרישום כתב: גדולתה ועוצמתה של הנשמה קטנה מגורל כתוב בידי שמים"(מן העיתונות).
המשפט מדבר על הגדולה ועל העָצמה, לכן יש לומר: גדולתה ועצמתה… קטנות.
- "ועוד משהו: האם ישראל היא הארץ היחידה, שבה נקראים הבריות מושחתים? ומה בדבר מקומות אחרים בעולם?" (מן העיתונות).
ברייה = יצור, בעל חיים. ברייה בצורת היחיד היא בלשון נקבה. אבל , בריות, במשמע כלל אנשים, הוא ביטוי של ריבוי, והוא בא הן בלשון זכר והן בלשון נקבה: בריות מושחתות, בריות מושחתים. שתי הצורות נכונות.
- "דור המדבר היו נכונים להתפרק מכספם ומזהבם, כדי לעשות להם אלוהים. דורות שלנו, מתפרקים מאלוהים כדי לעשות כסף וזהב. (רבי אייזל חריף, מן העיתונות).
דור המדבר היו נכונים…? הניסוח נכון. כשהשם מציין קיבוץ של בני אדם , אפשר להתייחס לצורת השם או לתוכנו, למשל: העם רואים (תוכן) את הקולות, או: העם ראה (צורה) את הקולות.
שלילת השלילה
אם רוצים להדגיש אמירה כלשהי, אפשר לעשות זאת בדרך של שלילת השלילה, למשל:
לא יהא זה בלתי הוגן להתערב ולומר כמה דברים בשבח עובדי משרדי,
במלים אחרות רוצים לומר כי – יהא זה הוגן להתערב ולומר דברי שבח. יש כמה מלות שלילה, שבאמצעותן אפשר להביע דברים בדרך של שלילת השלילה, למשל: אין רגע בלי פגע, ומשמעו: בכל רגע יש פגע. או:
"מימדי הסיפור, כך נראה, וההתעסקות התקשורתית בו, עברו כל גבול. 'זה גדול אפילו מסיפורם של אליזבט טיילור וריצ'ארד ברטון', אמר טראמפ, לא בלי גאווה"( מן העיתונות).
אבל, מה רצו לומר במשפט זה:
"פרט קטן אחד עדיין מנקר במוחך – מה מבטיח, שגורם שאינו מתאים למפעל רציני זה, יסתנן מבין השורות?"(מן העיתונות).
הכותב התכוון להביע את החשש, שמא יסתנן למפעל גורם, שאינו מתאים. בדרך של שלילת השלילה היה עליו לכתוב כך: מה מבטיח שגורם שאינו מתאים… לא יסתנן… או: מה מבטיח שגורם בלתי מתאים… לא יסתנן…
כדאי לזכור, שהמלה אלא אינה באה במקום מלת שלילה.
"צריך היה לקום ולהגן על אותו גיבור מת, שטורחים, לערום עליו תלולית נוספת של עפר, אבל שתיקתו לא הופרה אלא כדי לצאת להגנתו של מי שיכול לגונן על עצמו" (מן העיתונות).
היה צריך לומר: …. אלא כדי לצאת להגנתו של מי שאינו יכול לגונן על עצמו. "אשה מודרנית מבינה הכול חוץ מאשר את בעלה", אמר אוסקר ווילד.
יש שלילה כפולה (או משולשת) שאינה באה כדי להביע משהו חיובי. כך למשל: אין לי לא כסף, לא דירה, לא מקצוע ולא מכונית.
שלילת ה"אפשר"
אי אפשר להסתפק בתוספת תפר, כיווץ או קיפול.
אי אפשר (בהווה), לא היה אפשר (בעבר), לא יהיה אפשר (בעתיד).
אל תאמר כך: אי אפשר היה להימנע מן המשבר הזה…
דייק ואמור: לא היה אפשר להימנע מן המשבר.
האוגד
האוגד הוא מעין חזרה על הנושא ועליו להתאים (במין ובמספר) לנושא. בשום משפט אין האוגד מתאים לנשוא. אם נדע להתאים כהלכה, נמנע טעויות, המקשות על הבנת האמור.
למשל: חינוך המבוגרים הוא מטרה חשובה. מלאכת החפירה של תעלת הימים היא מבצע מקורי וחשוב. מסקנה מוטעית אינה אסון גדול. השמן והנפט היו לכתם גדול על פני הים.
מה קרה במשפט שלפנינו?
"אבל יצחק רבין לא ממהר לשלוף מכיסו את המפתח. מול מפתח הזהב של רבין, מחזיק פרס בכיסו נשק לא פחות אפקטיבי: הסכמה מהדתיים ומהשמאל להקים ממשלה חליפית. במאזן האימה השקט שבין השניים, איש מהם איננו רוצה (עדיין) לצאת נגד חברו במרכז המפלגה. במלחמה הקרה הזאת, יוכרע הקרב, רק אם תושג הסכמה בין השניים והם יופיעו בצורה מאוחדת מול המפלגה. אם מישהו משניהם יחליט לשבור את הכלים, הם בקלות רבה יכולים לשבור לעצמם את הרגליים" (מן העיתונות).
החוק הוא דבר הכרחי – נכון, לשון זכר. הסדר הוא חלק חשוב – נכון, לשון זכר. אבל – נאמנות היא דבר אחר – כי נאמנות היא לשון נקבה.
כאשר הנושא מתארך מאוד, והמרחק בינו ובין האוגד גדול, יש להיזהר שלא נטעה בהתאמה של האוגד למין של הנושא.
"בימי הביניים רווחה הדעה, ששיקוי של יין מעורב בדם אריות, הנלגם בלילות שבהם הירח זורח במלואו, היא סגולה בטוחה להולדת בן. ומה עשו, כשדם אריות לא היה בנמצא"? (מן העיתונות).
שים לב! הנושא במשפט הלוואי הוא השיקוי, ושיקוי הוא בלשון זכר. לכן צריך לומר: שיקוי הוא סגולה להולדת בן.
"אין" כאוגד
"אין" בנטיותיה מצטרפת לנשוא שמני או פעלי, למשל: תומר אינו מהנדס; תומר אינו הולך. "אין" עשויה לשמש גם כנשוא, כאשר היא מבטאת היעדרות, אי הימצאות, אי קיום, למשל: אין רעב בארץ.
מתי "לא" ומתי "אין"?
כאשר הנשוא הוא פועל בעבר או בעתיד משתמשים במלת שלילה "לא", למשל: אתמול לא יכולתי לבוא אליך (בעבר). מחר לא אוכל לבוא אליך (עתיד). אבל – היום אין אני יכול לבוא אליך. אל תאמר: אני לא יכול לבוא אליך. דייק ואמור: אין אני יכול לבוא.
בעבר ובעתיד, מלת השלילה "לא" באה לפני הפועל, ואילו בהווה, מלת השלילה "אין" באה לפני הנושא.
כדאי לזכור:
הילד לא שמע בקול הוריו (עבר). אין השעה כשרה למשא ומתן (הווה).
- "גרינשפן לא יודע לשחות" (מן העיתונות).
- מוטב: אינו יודע לשחות.
יש או "אין"
כאשר יש או אין באים במשפט לפני השם (הנושא), הם יהיו חסרי כינויים. אל תאמר כך: ישנם אנשים, שאוהבים לטייל. דייק ואמור: יש אנשים שאוהבים לטייל. כדאי לזכור: אין מלך בישראל. יש אלוהים במקום הזה.
לעומת זאת, כאשר יש או אין באים אחרי השם, נחבר להם כינוי מתאים. למשל: הילד איננו, ואני חשבתי שהוא ישנו בחדרו.
ברוב המקרים, באה יש לפני השם, ולכן נכתוב אותה בלי הכינוי.
במה טעה הכדורסלן ארל וויליאמס?
"כאשר הורחק בשבוע שעבר אולסי פרי ממשחק ליגה, הרגיע חברו ארל וויליאמס את מנהלי מכבי תל-אביב 'אל תדאגו אני ישנו' "( מן העיתונות).
הוא לא הקפיד להתאים בין הנושא אני ובין כינוי הגוף, שהתחבר למלה "יש". צריך לומר כך: אל תדאגו, אני ישני.
כדאי לדעת: איני, אינו, אינה – לשון חז"ל;
שים לב: אחרי "יש" או "אין" – איננו מוסיפים "אֶת". יש לדייק ולומר: יש לי כל הנתונים (ולא: יש לי את כל הנתונים).
הלוואי – ומקומו במשפט
חשוב מאוד, שהלוואי יהיה צמוד לַשם שאותו הוא מתאר או מגדיר. מה קורה כשאיננו מקפידים שהלוואי יהיה צמוד לשם?
"כיסא למנהל מסתובב -.2,500 שקלים" (מן העיתונות).
לפי הסדר הזה, המנהל הוא המסתובב. והרי לא לכך התכוון הכותב. לכן, מוטב לכתוב: כיסא מסתובב למנהל.
במודעה אחרת:
"עגלת תאומים משולבת שכיבה וישיבה ארוכה" (מן העיתונות).
נתקן ונכתוב: עגלה ארוכה לתאומים, לשכיבה וישיבה.
במקום אחר:
"שעון יד לגבר חדש" (מן העיתונות").
האם יש גבר חדש וגבר ישן? צריך לכתוב: שעון יד חדש לגבר.
או לדוגמא:
"באיזה שהוא מקום צוחקים עלינו. דברי-הגות מלאי משמעות עמוקה כמו 'הגיטריסט של להקת שיקגו ירה בעצמו' או 'זה לא כל כך נעים לראות גן סגור', נעשו נכסי תרבות" (מן העיתונות).
"איזה" היא מלת שאלה. אם רוצים לתאר מקום בלתי מוגדר, נשתמש במלה כלשהו כלוואי. נתקן ונאמר: במקום כלשהו צוחקים עלינו.
להלן כמה משפטים שבהם הלוואי עומד שלא במקומו. שים לב לתיקון! אל תאמר: נימוסים של צעירים וצעירות פגומים הם מסימני התקופה. דייק ואמור: נימוסים פגומים של צעירים וצעירות הם מסימני התקופה.
אל תאמר: דרושים מדריכים לילדים קשי חינוך בעלי נסיון. דייק ואמור: דרושים מדריכים בעלי נסיון, לילדים קשי חינוך.
אל תאמר: חולצות טריקו לנערים ולנערות מודפסות נפוצות בחנויות רבות.
דייק ואמור: חולצות טריקו מודפסות, לנערים ולנערות, נפוצות בחנויות רבות.
אל תאמר: בשוק הכרמל מוכרים עטים שניתן להפכם למניפות מהונג קונג.
דייק ואמור: בשוק הכרמל מוכרים עטים מהונג קונג שניתן להפכם למניפות.
אל תאמר: ראש הממשלה שוחח עם השר על הדו"ח של מזכיר הממשלה הממצה והמאלף.
דייק ואמור: ראש הממשלה שוחח עם השר על הדו"ח הממצה והמאלף של מזכיר הממשלה.
אל תאמר: נחוצים וילונות למשרדי העיריה עשויים מאריג עדין.
דייק ואמור: נחוצים וילונות, עשויים מאריג עדין, למשרדי העיריה.
"של" ומקומה במשפט
של מבטאת קשר שייכות או קניין – ויש להקפיד שתהיה צמודה לשם המתאים. אפשר לכנות את השם הזה בעל הקניין, או בעל השייכות. מיקום לא נכון של המלה של עלול לסרבל את מבנה המשפט.
"בביקורו בגרמניה של הנסיך פאהד, האיש החזק של סעודיה, הם הבטיחו לאורח, למכור לארצו כמויות נשק גדולות תוצרת הרפובליקה הפדרלית" (מן העיתונות).
האם מדובר על גרמניה של הנסיך פאהד? צריך לכתוב כך: …בשעה שהנסיך פאהד, האיש החזק של סעודיה, ביקר בגרמניה, הם הבטיחו לו, שימכרו לארצו….
להלן שש דוגמאות של מיקום מטעה למלה "של" (הדוגמאות נלקחו מתוך "דברי הכנסת" וקובצו בדף לתיקון הלשון שהוציא מר דוד ניב):
- שיבוש: הצעת אי-אמון לממשלה של סיעת הליכוד.
תיקון: הצעת סיעת הליכוד להביע אי אמון בממשלה.
- שיבוש: חלוקה בשבת של צווים להפעלת צופרים.
תיקון: חלוקת צווים בשבת להפעלת צופרים.
- שיבוש: עם הנחתה על שולחן הכנסת של הצעת החוק.
תיקון: עם הנחתה של הצעת החוק על שולחן הכנסת.
- שיבוש: שירותו בצה"ל של סגן אלוף משה חשביה.
תיקון: שירותו של סגן אלוף משה חשביה בצה"ל.
- שיבוש: קריאה על שמו של גנים ורחובות.
תיקון: קריאת גנים ורחובות על שמו.
- שיבוש: קבוצת חברי כנסת אחרת.
תיקון: קבוצה אחרת של חברי כנסת.
לפוסט הבא: תארי הפועל במשפט העברי